<h1>וב"ה אמרי צריכה לנקב שמוהל מכשיר כשמן</h1>
<h2>דף טו:</h2>
גרסינן ביבמות פ"א [ט"ו ע"ב], ועיקרה בתוספתא דמסכת עדיות [פ"ב ה"ב] א"ר אלעזר בן צדוק כשהייתי לומד תורה אצל רבי יוחנן [בן] חורנית ראיתיו שהיה אוכל פת חריבה במלח בשני בצורת ובאתי והודעתי את אבא, אמר לי הולך לו זיתים הולכתי לו זיתים ראה אותם שהיו לחים. אמר לי איני אוכל זיתים. באתי והודעתי את אבא אמר לי אמור לו חבית נקובה היתה אלא שסתמוה שמרים. ותנן במסכת כלים [פ"י מ"ו] פרק חבית שניקבה וסתמוה שמרים הצילוה. פקקה בזמורה עד שימרח היו בה שתים עד שימרח מן הצדדין ובין זמורה לחברתה. ומייתינן לה בהגוזל קמא [ב"ק ק"ה ע"א]. והתם ביבמות מסיק ותנן חבית של זיתים מגולגלין ב"ש אומרים אינה צריכה לנקב ובית הלל אומרים צריכה לנקב. ומודים שאם נקבה וסתמוה שמרים שהיא טהורה. ומשנה זו בעדיות פ"ד [מ"ו]. ופירשו רבותינו דמשום הכי אמרי ב"ש אינה צריכה לנקב, דמוהל היוצא מן הזיתים מי פירות הן ואינן מכשירין.
